בית המשפט ביטל הגבלה של חשבון בנק

הלקוח, ביקש לבטל את ספירת השיקים שסורבו. טענתו היתה כי בינו לבין הבנק נוצר "הסכם מכללא", לפיו הבנק אִפשר לחשבון להימצא בחריגות ממסגרת האשראי בעשרות אלפי שקלים למשך מספר ימים, עד להפקדת כספים לסילוק החריגה.
עוד נטען כי למרות החריגה ממסגרת האשראי, במועדים שונים הבנק כיבדחיובים של כרטיסי אשראי, וכן דרישת תשלום על סך 2,027 שקל מחנות מסוימת, כאשר החשבון היה ביתרת חובה של כ-9,000 שקל, ובכך הבנק "הביא" את היתרה לחריגה ממסגרת האשראי (חשבון מוגבל).
הלקוח הוסיף וטען כי עקב סכסוך בינו לבין צד שלישי, שעדיין תלוי ועומד בבית משפט, הוא נתן לבנק "הוראת ביטול" לשני שיקים עתידיים בסך 6,000 שקלים, ולפיכך יש לגרוע מכלל רשימת השיקים שהביאו להגבלת חשבונו את שני השיקים הללו.
לטענתו, אותו צד שלישי ידע על מתן הוראת הביטול, ובכוונה הציגו את השיקים לפירעון, בידיעה שהבנק יסרב לפרעם ויגביל עקב כך את חשבונו של הלקוח (איתור חשבונות מוגבלים).

הבנק הכחיש הסכמה כללית כלשהי, אך הודה כי רק "במקרים נקודתיים" ומתוך "שיקולים עסקיים" הוא כיבד שיקים.
השופט גולדקורן הבהיר כי כבר במרץ 2018, סירב הבנק להצגה לפירעון של שיק בסך 6,000 שקל מאחר ש"התקבלה הוראת ביטול" (כאשר יתרת החובה בחשבון לא חרגה ממסגרת האשראי).
במצב דברים זה, שבו הבנק אחז ב"הוראת ביטול" של שיקים שמשך המערער לפקודת הצד השלישי, השופט קבע כי הכללתם של שני שיקים נוספים, מהחודשים אפריל ומאי, במניין השיקים שסורבו, מהווה התנהגות שלא בתום לב (שיקום כלכלי).