מדובר בערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי, במסגרת בקשה שהגיש נאמן החברה בה ביקש לחייב את בעל השליטה בכלל חובות החברה שנסגרה ב-2003 בסך כ-24 אלף שקל, אלפים מתוכם לרשם החברות, לאחר שלא הגיש בקשה רשמית לפירוקה עד אוגוסט 2021. הבקשה התבססה על עילה חדשה (סעיף 288 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי) שנכנסה לתוקף ב-2019 במסגרת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי. לפי עילה זו, במקרה שמנהל החברה לא נוקט אמצעים סבירים לצמצום היקפה של חדלות פירעון, רשאי בית המשפט להורות כי יישא באחריות כלפי התאגיד לנזקים שנגרמו לנושים בשל מחדלו.
לא ניתן לייחס אחריות שכן החוק שנכנס לתוקף רק ב-2019 אינו חל בדיעבד
שופט המחוזי קבע כי ברור שלא ניתן לייחס לבעל החברה אחריות מכוח עילה זו בגין התקופה שקדמה לכניסתו של החוק לתוקף, משום שהחוק שנכנס לתוקף רק ב-2019 אינו חל בדיעבד. אולם, השופט קיבל את עמדת בא כוח הנאמן, לפיה יש מקום לברר את אחריותו של בעל החברה לגידול בחובותיה של החברה מאז נכנס החוק לתוקף, בספטמבר 2019. זאת, משום שהבקשה לפתיחה בהליכים ולפירוק החברה הוגשה רק באוגוסט 2021 – כלומר, בחלוף שנתיים מאז נכנס חוק חדלות פירעון לתוקף.
השופט קבע כי "ברור שאילו הגיש בעל השליטה בחברה בקשה לפתיחה בהליכים ולפירוק החברה כבר בספטמבר 2019, הוא היה מונע בכך את גידולו של החוב בגין אגרת רשם החברות שהיא אגרה שנתית. מדובר בחוב שהולך ומצטבר מדי שנה בשנה, ואשר הדרך היחידה לעצור אותו היא באמצעות הגשת בקשה לפתיחה בהליכים. בנסיבות אלה יש מקום להטיל על המשיב אחריות בגין חובות האגרה לרשם החברות שהצטברו מאז ספטמבר 2019 ועד אוגוסט 2021, וחובות אלה בלבד, וכך אני מורה".
תקדים שהוא בבחינת 'רעידת אדמה' ממש עבור יזמים- האמנם?
במסגרת הערעור שהגיש לבית המשפט העליון בעל החברה לשעבר, הוא ביקש לבטל את פסק הדין של בית המשפט המחוזי. בעל החברה ציין בערעור כי פסק הדין "קבע תקדים שהוא בבחינת 'רעידת אדמה' ממש עבור יזמים בעסקים קטנים ובינוניים". לדבריהם, "פסק-הדין מטיל עליהם חובה חדשה – לפעול לפירוק החברה במקרה של חדלות פירעון ושיקום כלכלי, ובנוסף מטיל תוצאות קשות על בעלי החברה – למשל, אחריות אישית לריבית המצטברת על כלל חובות החברה החל ממועד קריסתה. לעמדתנו – זו לא הייתה כוונת המחוקק, ומטרת הערעור למנוע את אותה 'רעידת אדמה' משפטית שהשלכתה רוחבית במשק ועשויה להשפיע על אלפי יזמים".
בין השאר נטען בערעור שהוגש לעליון כי בית המשפט המחוזי התעלם מהעובדה שבפברואר 2019 פעל המערער, טרם נשללה סמכותו כדירקטור, ודאג לכניסת החברה לפירוק מרצון. זאת, לאחר שנועץ בעורכי-דין מומחים שהמליצו לו לנקוט במהלך זה. "הכיצד ניתן להלום מצב שבו מוטלת אחריות אישית על נושא משרה אשר פעל כמצוות סעיף 288 ונועץ בעורכי-דין מומחים; ועל-פי עצתם יזם (!) הליך פירוק מרצון להקטנת חובות התאגיד". עוד נטען כי "הטלת החובה להביא לפירוק 'חברת אפס' כרוכה בנטל כספי. הגשת בקשה לצו לפתיחת הליכים אינה מהלך שהדיוט יכול לעשות, והוא נדרש לכל הפחות לשכור עורך-דין".
בית המשפט העליון דחה את הערעור מהסיבה שבעל החברה צריך להקטין ככל שניתן את חובות החברה. אם לא עשה כן, יחויב בחובות כלפי רשם החברות.
בכל עניין של פירוק החברה, יש להתייעץ עם עו"ד מומחה ומנוסה בהליכי פירוק חברה, לרבות פירוק חברה מרצון או פירוק חברה בעלת חובות יעוץ נכון יכול לחסוך כספים רבים לבעל החברה.
