בקשת הנאמן לחלט חצי מבית המגורים נדחתה. הוכח כי הבית שייך לאישה בלבד לאור הסכם הממון של בני הזוג ואינדיקציות נוספות המעידות על הפרדת רכוש בפועל.

בית מגורים של אישה לא ישמש לכיסוי חובותיו של בעלה – כך נקבע לאחרונה בבית המשפט המחוזי בלוד. לאחר שהבעל הסתבך כלכלית והוכרז כפושט רגל, ביקש הנאמן להקצות חצי מהבית לטובת פירעון חובותיו. אלא שהשופטת קבעה כי בין בני הזוג שורר משטר של הפרדה רכושית שבא לידי ביטוי בין היתר באמצעות הסכם ממון, כך שהבית הוא מחוץ לתחומו של הנאמן.

הבית נשוא התביעה, בכפר יונה, איננו הנכס היחיד של אשת החייב. טרם נישואי בני הזוג ב-2002 הייתה לה דירה אחרת, בגבעתיים, בה התגוררו בני הזוג לאחר החתונה. בהמשך, בשנת 2006, נרכש הבית בכפר יונה ומאז ועד היום הזכויות בו רשומות על שם האישה בלבד.

חודש לפני החתונה חתמו החייב ואשתו על הסכם ממון המשליט ביניהם הפרדה רכושית. בין היתר קובע ההסכם שנכסים משותפים שירכשו בני הזוג מכספי האישה – יישארו בבעלותה הבלעדית.

לאחר שפשט רגל הגיש הנאמן בקשה לחילוט חלקו בדירה

השנים חלפו והבעל נקלע לקשיים כלכליים והגיש בקשה לפשיטת רגל. בין לבין, עברו בני הזוג לגור בנפרד. כשהבעל הוכרז בדצמבר 2019 כפושט רגל – הגיש הנאמן את בקשתו לחילוט חלקו בדירה לבית המשפט.

לטענת הנאמן, הסכם הממון עליו חתמו בני הזוג אינו מתייחס במפורש לבית בכפר יונה, ומכאן שהוא לא מגביל אותו מלממש את הבית לטובת כיסוי חובות הבעל בפשיטת רגל. לחלופין נטען שגם בהנחה שהבית שייך לאישה, מתקיימת לגביו כוונת שיתוף המאפשרת לראות את חציו כשל הבעל – כך שהנאמן רשאי לשים ידו על חלק זה.

כונס הנכסים הרשמי, הצטרף לעמדת הנאמן.

השופטת הבהירה כי נקודת המוצא לדיון הינה הסכם הממון עליו חתמו החייב ורעייתו. לדבריה, מדובר בהסכם שמלמד בבירור כי הזכויות בבית הן של האישה (המשיבה) בלבד:

"הוראות ההסכם פשוטות וברורות", כתבה השופטת תוך שהדגישה כי "עולה מההסכם כוונה ברורה לשמור על הפרדה רכושית, לא לפגוע ברכוש שהאישה הביאה עמה לנישואין, ולאפשר לכל צד לשמור בידו נכסים שיקבל במתנה או בירושה במהלך חיי הנישואין".

בהקשר לכך ציינה השופטת שאין באמת מחלוקת בין הצדדים על כך שהבית נקנה מכספי האישה. בהתאם לגרסת בני הזוג, שלא נסתרה, הבית נרכש בעזרת כספים שירשה האישה מאביה המנוח ובסיוע הלוואה שנתן לה אחיה, אותה פרעה לאחר כשנה באמצעות מכירת הדירה בגבעתיים.

בית המשפט דחה את בקשת הנאמן שבפשיטת רגל

בנסיבות אלה המסקנה המתבקשת היא שבהתאם להסכם הממון הבית שייך לאישה בלבד. מכאן, ניגשה השופטת לבחון את טענת השיתוף בבית.

היא קבעה שמסכת הראיות מלמדת דווקא על תזה הפוכה מזו שמציג הנאמן – שכן הלכה למעשה, אף במנותק מהסכם הממון, בני הזוג התנהלו לאורך השנים בהפרדה רכושית. כך למשל, האישה בחרה לרשום את הבית בכפר יונה על שמה, אף שמשמעות הדבר היא שיהיו בבעלותה באותה עת שני נכסי מקרקעין.

השופטת הבהירה שגם אם האישה עזרה לבעלה עם מצוקותיו הכלכליות, זה לא מעיד על כוונת שיתוף בבית.

לפיכך היא דחתה את הבקשה לחלט חצי מבית המגורים של האישה בהליך פשיטת רגל.

בחירה בעו"ד ותיק ומנוסה תאפשר למנוע חילוט של רכוש ובכך להשאיר את פושט רגל ואשתו עם הדירה .