חדלות פירעון הוא מה שנקרא בעבר פשיטת רגל, ובפשטות – מצב שבו אדם לא מסוגל לפרוע את חובותיו, ושבו סך החובות עולים על סך הנכסים. במקרה כזה, לאדם יש זכות לבקש את הגנת החוק מפני נושיו.
מהעבר השני של המתרס, האדם החייב מתחייב לעמוד בתוכנית של החזרים כספיים, כמידת יכולתו ונכסיו. אם האדם החייב עומד בתוכנית ובתנאים שהוצבו בפניו, הוא יקבל בסוף ההליך "הפטר", כלומר פטור מחובות.
שמו המלא של חוק חדלות פירעון החדש, הוא "חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי", ולא בכדי. אחת ממטרות החוק, מעבר לעניין הגבייה המקסימלית מהחובות לטובת הנושים, היא שיקום החייב והחזרתו לחיים הרגילים.
החוק החדש קובע שההליך יכול להתקיים מקסימום ארבע שנים. הוא מתחיל בהגשת בקשה לחדלות פירעון ואחריה הממונה מאשרת, או לא, צו פתיחת הליכים. "ואז שעון הארבע שנים מתחיל לעבוד".
זה השלב שבו החייב מקבל את הגנת המדינה מפני נושיו והיא ממנה לו נאמן. תפקידו הוא לקבל את תביעות החוב, מצד אחד, ולעמוד על נכונותן, ומצד שני לבדוק את כל העניינים הפיננסיים של החייב כדי להעבירם לקופה שממנה אפשר לשלם לנושים (חוק שיקום כלכלי). כמובן שלא כל הסכום מוחזר, והחזר שכיח הוא של כ-20% מסך החוב.
בתקופה הזו, שמוגדרת כתקופת בדיקה, לחייב אסור לנסות ולפרוע את חובותיו עצמאית מול הנושים, וכן הוא צריך להפריש סכום חודשי לקופת נשייה ולדווח על הוצאותיו והכנסותיו. בתקופה הזו גם מוטלות עליו מגבלות כמו צו עיכוב יציאה מהארץ, איסור ייסוד או ניהול חברה ואיסור שימוש באשראי, והן ממשיכות עד סוף ההליך (הסדר נושים).
כעבור שנה עד שנה וחצי, הנאמן ממליץ לממונה על תוכנית פירעון להמשך התקופה – שלוש השנים הנותרות – עבור החייב. הדוח מוגש לבית המשפט ולנושים, ואם בית המשפט מאשר, אז החייב מוכרז כחדל פירעון. זהו צו השיקום הכלכלי. אם כעבור שלוש שנים יעמוד בכל התנאים, יקבל את ההפטר – כלומר, הפטור מהחובות (הפטר חובות).