בית משפט דחה לאחרונה בקשה שהגיש נאמן לבטל פעולת הסתלקות של חייבת מזכויות בדירה שהותיר אחריו אביה המנוח. הנאמן טען שהחייבת ויתרה על חלקה לטובת אמה בחוסר תום לב וכדי להבריח את הנכס מהנושים. השופטת קבעה שאמנם ההסתלקות נעשתה בסמוך לתחילת הליך חדלות הפירעון, אך במועד בו החייבת טרם נקלעה לחובות.

הנאמן ביקש להוציא צו שיאסור לבצע פעולות בנכסי עיזבון אביה המנוח של החייבת, ביניהם דירת מגורים. הוא ביקש בנוסף לבטל את הענקת זכויות החייבת בעיזבון לאימה.

הנאמן טען שהחייבת לא ציינה במסגרת הבקשה לפתיחת הליך חדלות פירעון ושיקום כלכלי כי העבירה זכויות או נכסים שהיו לה במסגרת 7 השנים שקדמו להגשת הבקשה. ואולם, בבירור שנערך עימה היא מסרה כי ויתרה על ירושת אביה המנוח בסמוך לפטירתו ב-2012, לטובת אימה וללא תמורה.

לטענת הנאמן, ההסתלקות מהעיזבון נעשתה בפועל עם הגשת הבקשה לצו ירושה ב-2022, כשנה וארבעה חודשים לפני הגשת הבקשה לפתיחת הליך חדלות פירעון, ובזמן שהחייבת הייתה כבר בחובות כלפי הנושה העיקרי שלה, בנק לאומי.

הוא הוסיף ששווי הנכס המרכזי בעיזבון, דירת ההורים, עומד על כ-685,000 שקל, וחלקה של החייבת שווה כ-85,000 שקל. הוא עתר לביטול הענקת הזכויות בנכס ולהעברת הסכום לקופת הנושים, מאחר שמדובר לשיטתו בהברחת נכסים.

אימה של החייבת טענה כי הוויתור שבתה עשתה היה בתום לב וללא קשר להליך חדלות הפירעון. האם ציינה שגם בת נוספת שלה ויתרה על חלקה בירושת האב לטובתה, מה שמוכיח לשיטתה שלא מדובר בהברחת נכסים.

החייבת עצמה טענה כי בזמן ההסתלקות מהעיזבון היא לא הייתה בחובות, ואלה נוצרו לאחר מכן, באוקטובר 2023 עם פרוץ המלחמה וביטול משרתה. היא הוסיפה כי באותה תקופה היא נותרה בבית עם ילדיה הפעוטים, שעה שבעלה נעדר מהבית בשל שירות מילואים ממושך. כך לדבריה החלה התדרדרותה הכלכלית ועד מועד זה עמדה בכל התחייבויותיה השוטפות.

עוד היא הדגישה שפנתה מיוזמתה להליך חדלות פירעון מאחר שלא הייתה יכולה לשאת עוד את התשלומים הכבדים והחיובים החלו לחזור.

השופטת מירב קלמפנר נבון קבעה כי מועד הבקשה לצו ירושה ב-2022 הוא מועד ההסתלקות של החייבת מזכויותיה בעיזבון. מדובר בפחות משנתיים טרם פתיחת הליך חדלות הפירעון, כך שמהבחינה הזו מתקיים התנאי הרלוונטי בחוק לביטול ההסתלקות.