החייב פנה לבית המשפט בהליך חדלות פירעון שיקום כלכלי בשל חובות של כ-2.8 מיליון שקל ולפוטנציאל חוב נוסף לרשות המסים שטרם הוכרע בסך כ-4.4 מיליון שקלים. לטענתו, הסיבה להסתבכות היא קריסת העסק של אשתו.כחלק מההליך חולטו כ-2.3 מיליון שקל, מתוכם כמיליון מכספי הפרישה שקיבל מפירמת רואי החשבון שבה היה שותף.

החייב, שהוכר ב-2022 בביטוח לאומי כבעל אובדן כושר עבודה מלא, טען שהגיעה העת להעניק לו הפטר ואף להשיב לידיו חצי מכספי הפרישה שמומשו – כחצי מיליון שקל. הוא נימק זאת בגילו, נכותו, יוקר המחיה הכללי בישראל והעובדה שבעל הדירה שלו הודיע לו כי בכוונתו להעלות את שכר הדירה.

מנגד טען הנאמן שאין מקום להשבת הסכום, אלא אדרבא – להמשיך ולתור אחר שמונה מיליון שקל נוספים שקיבל החייב כתוצאה מפרישתו מהפירמה לצורך כיסוי מלא של חובותיו. נטען כי מיליון השקלים שמומשו הם רק קצה הקרחון ביחס לכלל כספי הפרישה שקיבל, ובנסיבות העניין יש להתנות את ההפטר חובות במסגרת הליך שיקום כלכלי בשיתוף פעולה מצדו לגבי המשך מימוש נכסיו והכרעה בתביעת החוב של רשות המסים.

החייב מצדו טען שלא העלים דבר מהנאמן וכי השתמש בכספי הפרישה לצורך החזר חובותיו לנושיו השונים – כמו בנקים, מס הכנסה, מזונות ועורכי דין – וכן לצורך הוצאותיו השוטפות.

תחילה דחה השופט את בקשת החייב להשיב לו את כספי הפרישה שכבר חולטו. הוא הסביר שלפי הפסיקה, העברת כספים לחייבים מקופת הנשייה תתבצע רק בהתקיים צורך רפואי מיוחד ולא מפאת קושי כלכלי גרידא.

כמו כן התקבלה טענת הנאמן שלפיה ישנה עמימות סביב השימוש במלוא כספי הפרישה, באופן הגורר את דחיית בקשת החייב ואת הצורך להתנות את ההפטר בשיתוף פעולה מלא מצדו בנוגע להבנת גורל כספי הפרישה.