חלוקת הכספים בפירוק חברה

הדין הישראלי מכיר בארבע עילות, שבהתקיים אחת מהן, רשאי בית המשפט לפרק חברה: "החברה קיבלה החלטה מיוחדת שהיא תפורק בידי בית המשפט"; "החברה לא התחילה בעסקיה תוך שנה לאחר שהתאגדה, או שהפסיקה את עסקיה למשך שנה"; חדלות פרעון ופירוק מן הצדק והיושר. 
בפועל, שתי העילות האחרונות הן החשובות ביותר, ובמיוחד העילה של פירוק עקב .
הליך של פירוק בידי בית המשפט מתחיל בהגשת בקשת פירוק חברה. את הבקשה יכול להגיש נושה או החברה עצמה. 
בנסיבות מצומצמות, גם בעל מניה יכול להגיש בקשה זו. בית המשפט ידון בבקשה ויראה האם מתקיימת אחת מארבע העילות והאם מוצדק לתת צו לפירוק החברה.
כבר בשלב שאחרי בקשת הפירוק, ועוד לפני מתן צו פירוק חברה, בית המשפט עשוי למנות מפרק זמני כדי לשמור על נכסי החברה.
השלב הבא הוא מתן צו הפירוק, מאותו רגע, מתבצע עיכוב הליכים משפטיים – נושה לא יכול עוד לתבוע את החברה או לדרוש ממנה את פרעון חובו או לאכוף את חיוביה כלפיו (עיכוב הליכים בפשיטת רגל). 
גם פעולות של הוצאת נכסים מתוך החברה בטלות, בשלב זה נעשית פניה למפרק והוא מבצע הערכה בדבר מצבה הכלכלי העדכני של החברה, הסיבות לכשלונה והשאלה האם בוצעה תרמית בנוגע לחברה, המצדיקה חקירה את המלצותיו מעביר כונס הנכסים הרשמי לבית המשפט אשר ברוב המקרים פועל על פיהן. הכונס הרשמי פועל  גם לכינוס אסיפות של נושים ושל בעלי מניות על מנת שאלו יציעו מועמד לתפקיד המפרק הקבוע.

מלבד עקרון העדיפות, העיקרון השני המנחה את חלוקת הנכסים בעת פירוק חברות הוא עקרון השוויון: בין הנושים באותה דרגה, המפרק יחלק את הנכסים באופן יחסי לשיעור החוב שהיה בידי כל אחד מהם.

מעוניינים בפגישת ייעוץ לפני פירוק חברה? לקביעת פגישת ייעוץ ללא התחייבות – לחצו כאן