לאחר כשנה מיום חתימתם על כתב הערבות, הגיע הבנק להסדר חוב עם החייב העיקרי, ו-2 מהערבים חתמו כערבים גם במסגרת ההסדר.
אלא שהתברר כי ההסדר הופר מיד בסמוך לחתימתו, והבנק לא הודיע לערבים דבר וחצי דבר על העניין.
לאחר שנתיים מההסדר, נפטר הבעלים של החברה לאחר מחלה קשה וכמובן נותרו חובות רבים לבנק.
הבנק הגיש התביעה, כנגד החברה, בעלי המניות שלה וכנגד הערבים.
שלושת הנתבעים, כולם ערבים לחובות, הגישו בקשת רשות להגן וטענו, בין היתר, כי הסדר החוב עליו חתמה החברה הופר מיד סמוך לחתימת החברה, והבנק לא טרח להודיע להם על ההפרה תוך 90 הימים מאז ההפרה, כמתחייב בחוק הערבות.
הנתבעים טענו כי הנזק שנגרם להם בשל אי הגילוי של הבנק עולה על סכום כתב הערבות.
בית המשפט קיבל את הטענה לעניין הנזק וקבע כי בעל החברה היה בעל רכוש, החזיק ב-2 בתים, משאיות רכבים ומוסך. לו היה הבנק מיידע את הערבים במועד, הם היו מפעילים לחץ על החייב העיקרי כך שהיה יכול לסלק את החוב כולו.
לגבי אחד הנתבעים, שלא חתם על הסדר חוב, נטען גם כי הבנק כלל לא מסר לו על השינויים שחלו בחיובו כערב, והבנק לא גילה לו שנחתם לאחר מכן הסדר פשרה, שבסופו של דבר הופר על ידי החייב העיקרי, בסמוך לחתימתו.
לאור האמור, קיבלה השופטת את גירסת הערבים וקבעה כי הבנק הפר את חובת תום הלב, וחובות הגילוי נאות שלו כלפי הערבים כמתחייב בחוק, ההפרות מזכות את הערבים בביטול הערבות, או בהפחתת הנזק שנגרם להם עקב ההפרה, ודחה את תביעת בנק מזרחי טפחות בע"מ.