בחודש ספטמבר 2019, נכנס לתוקף חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי.
חוק זה מביא עמו חידושים רבים , כפי שנראה בהמשך, ונועד להסדיר את פירעון חובותיו של אדם או תאגיד , הנמצא במצב כלכלי בו אינו יכול לשלם את חובותיו במועדם, או התחייבויותיו, לרבות התחייבויות עתידיות ומותנות שלו, העולות על שווי נכסיו (חוק שיקום כלכלי).
לחוק דנן מספר מטרות מוגדרות: להביא ככל האפשר לשיקומו הכלכלי של החייב, להשיא את שיעור החוב שייפרע לנושים, ולקדם את שילובו מחדש של חייב שהוא יחיד במרקם החיים הכלכליים.
החוק מחלק את החייבים לשניים, חייבים אשר התנהלותם הכלכלית לקתה בחסר או שנקלעו למצב כלכלי גרוע בעל כורחם – בשל סיבות אשר אינן תלויות בהם, כגון מחלה או פיטורין ,לבין סוג אחר של חייבים אשר מנסים לנצל את הליך פשיטת רגל לרעה, כגון מעשי מרמה או הונאה.סף הכניסה להליכי חדלות פירעון, נקבע על סך של 50,000 ₪ במקרה של חובות של אנשים פרטיים וסך של 25,000 ₪ לחובות של תאגידים.
החוק דנן הופך את ההפטר לחלק מובנה מהתהליך ומאפשר לרוב המכריע של החייבים להיכנס לתהליך של תשלום ושיקום, במסגרתו החייבים יקבלו הפטר תוך 4 שנים, לכל היותר – יתרת חובם תימחק, והם יוכלו לחזור לחיים כלכליים פעילים.
החוק מביא עמו חידוש נוסף אשר מתבטא בהגדלת חלקם של הנושים הקטנים בחלוקת הכספים. בחלוקת הכספים מתקיים דין קדימה, כאשר המדינה והרשויות המקומיות נהנות ממנו ראשית, ומיד אחריהן נמצאים הבנקים. החוק קובע כי המדינה תוותר על חלק משמעותי מדין הקדימה שלה בחובות, וכתוצאה מכך ייהנו הבנקים מיותר כסף בשל חובות דנן למעמד של נושה רגיל, ולא יקבלו ריבית פיגורים על החובות שאינם בדין קדימה. יתר הנושים יזכו לריבית והצמדה, גם אם אין זה מעוגן בחוזה.
הסדר זה יגדיל ולו במעט את חלקם של הנושים הקטנים בחלוקה, בהשוואה למצב כיום, בו נאלצים להסתפק במה שנותר לאחר שהמדינה והבנקים מקבלים את חלקם.