בשנת 2016 קיבל החייב, מהנדס בניין בהכשרתו ,הפטר על חובותיו. כעבור מספר שנים, בתקופת משבר הקורונה, הוצא לדבריו לחל"ת וחי מקצבאות אבטלה ונכות שלא הספיקו למחייתו, והוא נאלץ לקחת הלוואות מבנק לאומי בסכום כולל של כ-132,500 שקל.

אלא שבסופו של דבר החייב לא הוחזר לעבודה ולא פרע את ההלוואות שלקח. בנסיבות אלה נפתחו בעניינו במרץ אשתקד הליכי חדלות פירעון.

בשלב מסוים עתרה הנאמנת לביטול הליך חדלות הפירעון עקב חוסר תום לב וניצול ההליך לרעה מצד החייב. לדבריה, החייב יצר חובות בסך מאות אלפי שקלים בתקופה קצרה, שעה שאין ביכולתו לעמוד בהתחייבויות אלה ושעה שכבר קיבל הפטר בהליך קודם.

גם הממונה על חדלות פירעון סבר שיש מקום לבטל את ההליך בשל התנהלות החייב, אך הסכים לתת לו צ'אנס יצירתי לסלק את חובותיו, בין היתר באמצעות 230,000 שקל שקיבל מתביעת רשלנות רפואית שהגיש (אף שככלל, פיצויים כאלה אינם מוקנים לקופת הנושים).

אלא שבהמשך עמדת ההנאמנת והממונה השתנתה. זה התחיל בספטמבר האחרון כשהחייב, גרוש המתגורר בגפו בדירה שכורה, הגיש לבית המשפט פירוט מעמיק על נסיבות לקיחת ההלוואות.

הוא סיפר שעבד כמהנדס בניין באופן רצוף עד להוצאתו לחופשה, וכי היה בטוח שיחזור לעבודתו ויוכל לעמוד בהתחייבויות. לשיטתו חובותיו נוצרו בתום לב גמור בזמן שחשב שהוא עתיד לחזור למעגל העבודה.

חודש לאחר מכן הגישה הנאמנת את תגובתה, לפיה פנתה לבנק לאומי כדי להעמיק בבירור והתברר לה שההלוואה העיקרית נלקחה באינטרנט מבלי שהחייב הטעה באופן מכוון את הבנק. בנסיבות אלה, בהן אין לחייב יכולת השתכרות, לא אותרו נכסים בבעלותו ונראה כי הסתבכותו הכלכלית קרתה בתום לב – הודיעה הנאמנת כי אין מניעה מבחינתה להעניק לחייב הפטר. הממונה הלך בעקבות סיבוב הפרסה שעשתה הנאמנת, והצטרף להמלצתה.