ביטול עסקת מכירת בית בפשיטת רגל

בחקירות שערכו הנאמנים שמונו בתיק שלה הם גילו כי בתקופה שכבר הייתה עמוק בחובות, היא מכרה לאיש עסקים בתחום הנדל"ן שלושה נכסים יוקרתיים – פנטהאוז ברמת גן, דירת 5 חדרים באשדוד ובית בסביון – במחירים הרבה פחות משווי השוק שלהם (חוק שיקום כלכלי).
בעקבות זאת, הם ביקשו מבית המשפט לקבוע שמדובר בהענקות אסורות לפי פקודת פשיטת הרגל ולבטל את העסקאות.
הנאמנים טענו בין היתר כי יש פער של כ-4.1 מיליון שקלים בין השווי האמיתי של הנכסים לבין המחיר בו נמכרו, וכי החייבת עשתה "מכירת חיסול" כשהרוכש, שידע שהיא נמצאת במצוקה כלכלית ואף הלווה לה כספים ועזר לה עם הלוואות בשוק האפור, ניצל זאת.

הרוכש טען מצידו כי רכש את הנכסים בתמורה מלאה, שנים לפני שהחייבת פשוטה רגל (פשיטת רגל).
הוא הדגיש כי בהערכת השווי של הנאמנים לא נלקחה בחשבון העבודה שהנכסים היו מוזנחים ובעייתיים.
השופטת חנה פלינר קיבלה את בקשת הנאמנים, אם כי לא סברה שהבעיה במכירה הייתה טמונה בניצול של החייבת. היא התרשמה ש"החייבת רחוקה מלהיות תמימה" ושהעסקאות בינה לבין הרוכש שירתו את האינטרסים של שניהם – החייבת קיבלה כסף נזיל שהייתה זקוקה לו, ואילו הרוכש קנה נכסים בזול בידיעה שהוא לוקח סיכון ובתקווה שיניבו לו רווחים נאים.  

השופטת קבעה כי העסקאות היו פסולות משום שהרוכש ידע טוב מאוד שהחייבת הייתה מסובכת כלכלית (חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי), נזקקה נואשות לכספים, וכי ללא הנכסים יהיה קשה לנושים שלה לקבל חזרה את כספם. 
עוד הוסיפה השופטת כי הרוכש לא רכש את הנכסים בתום לב. על כך מעידה עצם העובדה שהעיסוק שלו הוא רכישת נכסים "בנזיד עדשים" מאנשים שנקלעים למצוקה, תוך לקיחת הסיכון על עצמו.
בהקשר הזה ציינה השופטת כי "גם אם לא לקח בחשבון את האפשרות שהחייבת תקלע להליך חדלות פירעון ותוגש בקשה לביטול הענקה… אזי 'סיכון'  זה הינו חלק אינהרנטי מעיסוקו של המשיב…".

עוד סממנים שציינה השופטת לחוסר תום ליבו של הרוכש הם העובדה שרכש את הנכסים בתוך חצי שנה בלבד, מבלי לבקר בשניים מהם ומבלי להעביר את התשלומים לפי הלו"ז המוסכם (עורך דין לענייני פשיטות רגל).
מעבר לזה, השופטת הדגישה כי הנכסים לא נרכשו בתמורה מלאה, שכן הרוכש שילם עבורם כ-40%-50% מערכם.