בדצמבר 2021 ניתנה לחייב תוכנית שיקום כלכלי, במסגרת הליך חדלות פירעון שלפיה כתנאי לקבלת הפטר עליו לשלם לקופת הנשייה 2,500 שקל בחודש למשך חמש שנים, ובסך הכול 150 אלף שקל. אלא שלטענת הנאמנת, החייב התמיד בכך למשך שמונה חודשים בלבד, ומאז ספטמבר 2022 אינו משלם דבר ואף נראה שאין בכוונתו לעשות כן. לדבריה, נכון לדצמבר האחרון עומד חוב הפיגורים שלו על כ-32,500 שקל.

לדבריה, הוא נרשם בביטוח לאומי כ"עצמאי" ללא רשותה ומבלי לדווח לה על הכנסותיו. יתרה מזאת, נודע לה שהוא קיבל עקב מות אביו 10,000 דולר וטבעת זהב בירושה, ולא טרח להצהיר על כך. בנסיבות אלה היא עתרה לביטול הליך השיקום עקב חוסר שיתוף פעולה מצד החייב וניצולו לרעה.

השופטת קבעה שהוא לא ניצל את ההזדמנויות שניתנו לו להשתקם מחובותיו בהליך שיקום כלכלי. כך, אחרי שלא עמד בתשלומי תוכנית השיקום כלכלי הגיע החייב להסדר עם הנאמנת לפריסת חוב הפיגורים, אלא שגם בהסדר זה לא עמד וחובות הפיגורים גדלו לכדי סכומים משמעותיים – כל זאת, שעה שהוא אינו משלם דבר לקופת הנשייה.

אם לא די בכך, כתבה, הוא לא דיווח על הירושה שקיבל מאביו והנאמנת נאלצה לגלות זאת בעצמה. כמו כן הוא לא קיבל היתר לעבוד כעצמאי ואף אינו מגיש דוחות על הכנסותיו או הוצאותיו, כך שלא ניתן להתחקות אחר התנהלותו הכלכלית.

לדברי השופטת, ההתנהלות מציגה תמונה שלפיה מצד אחד החייב חוסה תחת הגנות ההליך חדלות פירעון ומצד שני הוא זונח אותו ועושה בו כרצונו, תוך התעלמות מחובותיו בהליך: "התנהלותו של החייב לאורך ניהול ההליך מהווה התנהגות בחוסר תום לב שכן מחד גיסא הוא נהנה מן ההטבות שהוענקו לו מכוח צו פתיחת ההליכים ומאידך הוא פועל בניגוד גמור לחוק".